הבוחר בעמו ישראל באהבה; מי האוהב ומי הנאהב?
הרהורים על ברכת אהבה של שחר
אשכנז אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ וּלְקַיֵּם...תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה...שְׁמֶךָ וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה
ספרדים אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ וּלְקַיֵּם...תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה...שְׁמֶךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ...בְּאַהֲבָה
וּלְאַהֲבָה אֶת שִׁמְךָ [ס"ה שבע פעמים שורש א'ה'ב', עם החתימה]
ספרד של אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ וּלְקַיֵּם...תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה...שְׁמֶךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ...בְּאַהֲבָה
אשכנזים לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ [ס"ה שבע פעמים שורש א'ה'ב', ללא החתימה]
ה'פתיחה' של ברכת "אהבה" היא: אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ או בספרד: אהבת עולם אהבתנו ונושאה לפיכך הוא: אהבת ד' לעמו.
לפי כללי ברכות חייבת ה'חתימה', ברוך אתה ד' וכו', להיות 'מעין הפתיחה', ולהיפך. בדרך כלל, וכמעט כנוסחא מתמטית קבועה, מתבטא הכלל בשימוש באותם שורשים בפתיחה ובחתימה. והדוגמות רבות.
אם אהבת ד' את עמו היא נושא הברכה כפי שהוכרז בבירור בפתיחה, אם כן, כדי שנוכל להראות שהחתימה היא אכן מעין הפתיחה, הרי משמעות החתימה בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה, היא שבחירת ד' את עמו היא מִתּוֹךְ אהבתו או עִם אהבתו את עַמּוֹ, או שתי המשמעויות כאחת.
הבי"ת של באהבה היא במשמע: מפני, מכוח, מתוך או: עִם. 'באהבה' לפיכך אינה שם עצם אלא שם-הפועל, שם-הפעולה, כמו לאהבה את ד' א-לקיך או כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ (בר' כט כ). וְהָעָם - הוא המושא של שם-הפועל הזה. ויש כאן בעצם צירוף של שני משפטי-תשתית: ד' בוחר ב/את עמו, ד' אוהב את עמו.
עוד כלל בברכות: לפני ה'חתימה בברוך' חייב להיות סיכום של נושא הברכה במשפט-הסיום או במשפטים האחרונים. תת-כלל: גם תוכנו של משפט-סיכום זה חייב להיות 'מֵעֵין החתימה'.
ומה כתוב במשפט הסיכום? וקרבתנו...וליחדך באהבה. במילים "וליחדך באהבה" מדובר הרי על אהבתו של העם לד'! (ובספרד מופיע השורש א'ה'ב' עוד פעמיים במשפטי הסיכום: וקרבתנו...לשמך הגדול...באהבה,
ולאחר "וליחדך באהבה" נוסף: ולאהבה את שמך. וראו להלן התייחסות נוספת לכך.)
ויש גם הכלל ההפוך: תוכנה של החתימה חייב להיות 'מֵעֵין' משפט-הסיום שלפניה.
ובכן, על איזו אהבה מדובר כאן בחתימה? אם על אהבת ד' את עמו כפי שציינו בתחילה, הרי אין תוכן החתימה דומה למשפט-הסיכום שלפניה, ואז אין החתימה עצמה מעין החתימה. ואם ננסה לומר שלא כדלעיל, אלא שב"באהבה" מדובר על אהבת העם לד', הרי אז אין החתימה דומה לפתיחה, לַנושא: אהבת ד' את עמו!
נראה ברור מהנ"ל, לפי כללי ברכות, שאנשי כנסת הגדולה, שהם אשר תיקנו לנו ברכות ותפילות וגם את כללי הברכות, השאירו בכוונה תחילה את הסיום 'לא ברור' כביכול במילה: באהבה.
באהבת מי למי? הרי יכלו לחתום למשל: הבוחר בעמו ישראל באהבתו אותם או באהבתם אותו. ואז, כך או כך, לא היה כל ספק באהבת מי למי מדובר כאן. אך לא כך עשו! חתמו רק סתם: "באהבה"! ומדוע עשו זאת?
ואולי ניתן לומר שניסחו כך על מנת לתת לחתימה כולה ולמלה "באהבה" שבה את שתי המשמעויות האפשריות וההכרחיות:
1. הבוחר בעמו ישראל באהבה > בְּ = מפני או: עִם - אהבת ד' לעם.
2. הבוחר בעמו ישראל באהבה > בְּ = בגלל, מכוח - אהבת העם לד'.
לפיכך נאלצים אנו לומר שנושא הברכה כולה אינו רק אהבת ד' לעם או רק אהבת העם לד'. הברכה כולה, מן ה'פתיחה' שלה עד הסיכום 'מעין החתימה' וה'חתימה' עצמה, מדברת על האהבה ההדדית, אהבת ד' לעמו ואהבת העם לאלוקיו המשולבות זו בזו ונראה שאף תלויות זו בזו:
אהבה רבה / אהבת עולם - דו-כיוונית?; אֲהַבְתָּנוּ - ד' לעם!; ולקיים את...תורתך באהבה - העם לד'!; ויחד לבבנו לאהבה... את שמך - העם לד'; ספרד: וקרבתנו... באהבה - ד' לעם; וליחדך באהבה - העם לד'; ספרד: ולאהבה את שמך - העם לד'...
ולפיכך, כל חלקי הברכה: הפתיחה, הברכה כולה, משפט הסיכום "מעין החתימה" וגם החתימה עצמה, כולם מדברים על האהבה השופעת משני הכיוונים ואליהם. זהו, איפוא, המבוא שתיקנו אנשי כנסת הגדולה ל"שמע ישראל". יחוננו ד' שנזכה לאהוב אותו כדי להיות ראויים לאהבתו אותנו. אמן וכן יהי רצון!
ואידך זיל גמור. אם מי ממפרשי התפילה אמר זאת, הרי אשמח ואברך באהבה, בשם ובמלכות: בא"י אמ"ה,
שזיכיתני וכיוונתני לדעת גדולים, אמן.
ב"ה, ג' בשבט ה'תשס"ה, פראהא, צ'כיה תע"א (=תיבנה עירנו, אמן) מיכאל דושינסקי. עודכן באדר תש"ע.